שמואל דבי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ-ת"א - פסקדין

פסק דין

פסק הדין מוזרם רק עתה כשהתגלה כי לא הוזרם בעבר.

תובענה לפיצוי בגין נזקי גוף לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה – 1975 [להלן – "חוק הפיצויים"]. הצדדים חלוקים על הנזק בלבד.

רקע

1. התובע, יליד 26.3.1977, נפגע בתאונת דרכים מיום 7.3.99, על סף שחרורו משירות צבאי סדיר [להלן – "התאונה"]. בעת התאונה, התגורר התובע בקיבוץ צאלים במסגרת שירותו בנח"ל והיה לקראת סוף השל"ת האחרון. התאונה אירעה עת התהפך התובע ברכב נהוג על ידיו. התובע פונה לבית החולים העמק ומשם, להמשך אשפוז בבית החולים תל השומר. כתוצאה מהתאונה נגרמו לתובע פצעים קרועים בפנים וביד שמאל וכן פגיעות מרפק וראש. התובע טופל שמרנית באמצעות חבישות וכעבור 28 ימי אשפוז שוחרר מבית החולים ושב להשלים את שירותו הצבאי.

2. בהתאם לחוק הפיצויים, מינה בית המשפט את פרופ' האובן, מומחה לכירורגיה פלסטית כמומחה מטעמו להערכת נכויות התובע בגין התאונה [להלן – "המומחה"]. המומחה עיין בחומר הרפואי, בדק את התובע וחיווה דעתו לרבות בתשובותיו לשאלות הבהרה שהופנו אליו על ידי ב"כ התובע. לדעת המומחה נגרמו לתובע כתוצאה מהתאונה נכות בשיעור 10% בגין צלקות הפנים ונכות נוספת בשיעור של 5% בגין צלקת למרפק עד אמת יד שמאל, הכל לפי סעיפים 75 [2] [ב] ו – 75 [1] [ב] [יישום כדי מחצית] לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי [קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה] התשט"ז – 1956 [להלן – "התוספת"]. הנכות הרפואית המשוקללת של התובע עומדת לפיכך, לדעת המומחה על 14.5%. לסיום, חיווה המומחה דעתו כי ניתן יהיה לשקם את האסימטריה בפניו של התובע בסדרה של ניתוחים משקמים ומשחזרים במסגרת הרפואה הציבורית וזאת עד לקבלת תוצאה סופית, משביעת רצון וסבירה אסתטית [להלן – "ניתוחי השיקום"].

3. התובע לא השלים עם קביעות המומחה וחקר אותו עליהן. בעקבות חקירת המומחה ביקש התובע לבטל את מינויו [בבש"א 154557/08] אך בקשתו נדחתה [להלן – "ההחלטה"]. בהחלטה קבעתי בין השאר כי לא שוכנעתי כי המומחה פעל בחוסר אובייקטיביות או בחוסר תום לב, כי לתובע שמורות טענותיו לגבי יישום שגוי או בחירה שגויה של התקנות וכי לבית המשפט שיקול דעת רחב בפרט כשעסקינן בקביעת הנכות האסתטית ובסיכויי הצלחה של ניתוחי השיקום. אינני מוצאת לחזור על ההנמקה המלאה באותה החלטה והיא מהווה חלק בלתי נפרד מפסק דין זה.

4. הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב. לאחר קבלת סיכומי הנתבעות, ביקש ב"כ התובע להגיש סיכומי תשובה, אותם מצא כבר לצרף לבקשתו. ב"כ הנתבעות התנגד. עיינתי בסיכומי התשובה, שברובם הוקדשו לטרוניות ול"ציונים" לסיכומי ב"כ הנתבעות [שמצידו טרח אף הוא להקדיש חלק מסיכומיו לטרוניות ול"ציונים"] ולא מצאתי כי יש בהם להוסיף על המחלוקות כפי שעלו מהראיות ומהסיכומים הראשיים. לא נזקקתי לסיכומי תשובה אלה.

המחלוקות

5. המחלוקת העיקרית סבה על שיעורי הנכויות שקבע המומחה ועל סיכויי ניתוחים משקמים.

6. התובע טוען כי היה על המומחה ליישם לעניין צלקות הפנים את סעיף 75 [2] [ה] לתוספת הקובע שיעור נכות של 50% ואילו הנתבעת מבקשת להותיר את יישום סעיף 75 [2] [ב] לתוספת כפי קביעת המומחה.

7. עוד טוען התובע כי היה על המומחה ליישם לעניין הצלקת במרפק [עד אמה] את סעיף 75 [1] [ב] לתוספת במלואו, כדי נכות של 10% ואילו הנתבעת מבקשת להותיר את היישום החלקי של הסעיף כדי נכות של 5%.

8. מחלוקת נוספת סבה על השלכותיהן התפקודיות של הצלקות ובעיקר השלכותיהן של צלקות הפנים על יכולתו של התובע להשתלב בשוק העבודה. לטענת התובע קיימות השלכות כאלה ולטענת הנתבעת – מדובר בנכות אסתטית בלבד, חסרת השלכות כאלו בכלל ובנסיבותיו של התובע – בפרט.

9. מחלוקת אחרונה בנושא זה – חובת הקטנת הנזק של התובע וביתר מיקוד, סיכוייהם ועלויותיהם של ניתוחי השיקום. לטענת התובע, הודה המומחה כי ניתוחי השיקום לא יעלימו את מלוא צלקות הפנים. עוד לטענתו, בהינתן קביעת המומחה בדבר היעדר קיפוח פונקציונאלי על ידי הצלקות, אין גם כיסוי במסגרת "סל בריאות" וחוק ביטוח בריאות ממלכתי התשנ"ד – 1994 [להלן – "חוק ביטוח בריאות ממלכתי"]. לבסוף, טוען הוא כי המלצת המומחה בדבר סיכויי ההצלחה של ניתוחי השיקום, אינה מבוססת על נתונים כלשהם ולאור מכלול הנסיבות, אין בדעת התובע לפנות לביצוע ניתוחים אלה, בפרט כשגם לאחריהם, ברור כי עדיין תיוותרנה צלקות בפניו. מבחינה זו, אין מקום להטיל על התובע לבצע את הניתוחים במסגרת חובת הקטנת הנזק. הנתבעת נמנעה בסיכומיה מהתייחסות לגופן של טענות אלה, אלא טענה כי ככל שהתובע טוען להשלכות צלקות הפנים על יכולתו להשתלב בשוק העבודה, סביר להניח כי היה שוקל לבצע אותם ניתוחי שיקום.

הצדדים חלוקים אף על הבסיסים לחישוב אבות הנזק השונים.

דיון

הנכות הרפואית

10. סעיף 75 לתוספת קובע בחלקיו הרלוונטיים:

75.(1)צלקות בגוף

א. שאינן מפריעות, אינן מכערות וצלקות שאינן גורמות להתרופפות קיר הבטן – 0%.